זיכרון היסטורי והיסטוריה בזיכרונות יהודי עיראק

תקציר

על רקע יציאתם של רוב היהודים מעיראק באמצע המאה העשרים, חיברו רבים מהם זיכרונות המתארים את הארץ שיהודים גרו בה כ־ 2,500 שנה. במאמר נידונים הזיכרונות האלה וגם כמה סרטי תעודה, ונשאלת השאלה, אם יהודי עיראק, במיוחד אחרי ה"פרהוד" — הפרעות 2 ביוני 1941 — והעזיבה ההמונית של היהודים עשר שנים לאחר מכן, ראו – ביהודים ב־ 1 במאורעות אלו המשך של היסטוריה ארוכה וקשה, כמו הזיכרון ההיסטורי של יהדות אשכנז מימי הביניים ועד המאה העשרים בעקבות השואה? יש הטוענים שהשנאה והאלימות של המוסלמים העיראקיים במאה העשרים לא היו אלא חוליה בשרשרת ארוכה של רדיפות ואנטישמיות, מעין פרק ערבי של השואה, וחושבים שעובדה היסטורית זו מתבטאת בזיכרון ההיסטורי של יהודי עיראק. קריאה בספרות הזיכרונות אינה תומכת בעמדה זו. כותבי הזיכרונות אינם רואים בפרהוד מאורע אנטישמי. הם מייחסים את הטרגדיה למורכבותם של אירועים פוליטיים חיצוניים. בעיניהם הפרהוד אינו חוליה בשרשרת ארוכה של רדיפות ואנטישמיות; הוא אינו סופה של היסטוריה קשה אלא תחילתה. נראה שלא היו לכותבי הזיכרונות האלה תקדימים שעליהם יכלו לבנות זיכרון היסטורי חדש וכאוב.