דאה יקושה

המניפסט הפואטי של אבן גבירול

תקציר

שלושת הבתים האחרונים בשיר "לו הייתה נפשי מעט שואלת" לשלמה אבן גבירול הם מעין הצהרה על פואטיקה שונה מהפואטיקה שהייתה מקובלת באסכולה העברית־האנדלוסית בזמנו של המשורר. בהצהרה זו שתי טענות: המשורר טוען ששירו הוא כעין נבואה, בבואה של חכמה נסתרת (ולא דיבור מקושט, על פי ההגדרה שרווחה בזמנו); ושנבואתו זאת באה אליו בסגנון מחוספס, לפעמים עד כדי כיעור (ולא בסגנון החלק והעדין הרגיל בפי בני האסכולה). המאמר עוקב אחרי שני העקרונות האלה בשירי החול של אבן גבירול, ומסתיים בניתוח השיר התמוה "קרא הציר עלי אחי שלומות" שזרותו מתבררת על רקע ההצהרה הפואטית של מחברו.