בְזּות ואתיקה של אחרּות
הקולנוע התיעודי הישראלי והקולנוע הפלסטיני בתקופת האינתיפאדה השנייה
DOI:
https://doi.org/10.64166/n646fv70תקציר
התבוננות בסרטים הישראליים העלילתיים שיצאו לאקרנים מאז פרוץ אינתיפאדת אל־ אקצה )שנמשכה בין השנים 2005־2000(, חושפת תופעה קולנועית מורכבת. אף כי הרוב המכריע של יוצרי הקולנוע בישראל מזהה עצמו עם השמאל התומך בפלסטינים והמתנגד לעוולות הכיבוש, סרטי העלילה הישראליים אינם עוסקים במציאות הכיבוש. למרות השיא במספר הפיגועים בשנים אלה, רוב הסרטים העלילתיים גם מדחיקים את הטראומה של פיגוע ההתאבדות. באמירה זו אין משום שיפוטיות. על פי שיח הטראומה, ההדחקה, או "הלטנטיות האינהרנטית" כפי שמכנה זאת חוקרת הטראומה קאתי קארות )Caruth), היא שלב בלתי נמנע בתגובה לטראומה.
Downloads
פורסם
01-10-2013
גיליון
מדור
מאמרים
License
Copyright (c) 2013 מכאן
This work is licensed under a Creative Commons Attribution-NonCommercial 4.0 International License.
כיצד לצטט
“בְזּות ואתיקה של אחרּות: הקולנוע התיעודי הישראלי והקולנוע הפלסטיני בתקופת האינתיפאדה השנייה”. 2013. מכאן 13 (אוקטובר): 5-30. https://doi.org/10.64166/n646fv70.
